<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן ג'</h1>
<h2>דף צח:</h2>
ברצלונא שאלת קדירה שבשלו בה בשר ובתוכה חתיכת בשר שצריך ניקור ולא נודע ונתבשל הכל ונאכל, ואח"כ נודע ואינו לפנינו לשערו, מה יהיה משפט הכלים. תשובה. אפי' למ"ד [חולין צ"ח ע"ב] טעם כעיקר דרבנן וכל שאינו לפנינו ונסתפקנו אם היה בו ס' אם לא אזלינן לקולא דספיקא דרבנן היא, ה"מ מין ומינו דנפק ליה מספיקא דאורייתא דמין ומינו בטל ברוב מדאורייתא לא שנא לח לא שנא יבש. אבל חלב ובשר צ"ע בדעת הראב"ד ז"ל בפרק המקשה בחלב שכולל בשר כשר וטריפה מין ושאינו מינו הוא, דהא תרתי שמא נינהו, וקי"ל בפרק בתרא דע"ז [ס"ו ע"א] דאזיל בתר שמא. וקי"ל דמין ושאינו מינו לא בטיל דאורייתא, עד שיהא שם כזית בכדי אכילת פרס. והילכך כל שלא נודע בודאי שיהיה בבשר ד' בצים לכל כזית מן החלב הרי זה ספק דאורייתא ולחומרא. אלא שיש לדון מקום להקל אם נודע שהחתיכה ההיא שמינה ושהוא מקום שהשומן רבה על החלב, דבכי האי גונא הוי חלב ושומן מין ומינו דחד טעמא וחד שמא נמי נינהו, כדכתיב [ויקרא ג'] חלבו האליה תמימה, ובלשון חכמים חלב טהור, ומין במינו בטל ברוב דאורייתא, ואי משום בשר שהוא (ש)אינו מינו ששם אמרינן [חולין ק' ע"ב] סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו, ונשאר בספק ס' שהוא מדרבנן לדעת רוב הפוסקים ולקולא.
